טיפול בחיות הבר בטבעון

הקיץ קשה לנו בני האדם, הוא קשה לטבע לא פחות. ראו את הרקפות והכלניות שכולנו אוהבים, מיהרו לפרוח יפהפה וקצרצר ומיהרו להתחבא במחילות. ברור שיצור טבע צומח או חי, שיכול […]

הקיץ קשה לנו בני האדם, הוא קשה לטבע לא פחות. ראו את הרקפות והכלניות שכולנו אוהבים, מיהרו לפרוח יפהפה וקצרצר ומיהרו להתחבא במחילות.

ברור שיצור טבע צומח או חי, שיכול להתחבא מיולי לנובמבר במעמקי האדמה הקרירה, שפר מזלו. ברור שאין יצור חי  (אולי כן, איזה רמש שאינני מכיר ויודע) שמסוגל לכך, זו הבריאה, עימה צריך להמשיך.

סביב טבעון, כלפי הקיבוצים השכנים לה, המצב חמור במיוחד; השריפות, המעיינות שיבשו מידנו, באין מעיינות אין עשב לאכול סביבם, קשה מאוד לחיות-הבר לשרוד בקיץ סביב טבעון. ברור שהן לא מוותרות בקלות, הן חיות פה שנים ארוכות, דורות, הרבה לפנינו,  הן רוצות להמשיך הן נחושות וחכמות ויודעות שסביבת האדם היא ההזדמנות האחרונה בין יולי לנובמבר.

כך אנו מארחים (אירוח, עניין של תחושה) את הגירית, הדרבן, השועל והתן שבאים לברר בעדינות יחסית, מה אפשר למצוא בחצרותינו, וכמובן עימם חזיר-הבר הגדול שאינו עדין ומנומס ידוע (מה, כולנו עדינים ?!) ומותיר עמוק בגינה את סימניו וזה לא טוב לגינה ופחות טוב לעצמו.

בקיץ אנחנו שומעים בלילות ירי בודד פה ושם, לפעמים ממש מתחת לבית שלנו, אנו שומעים בעצם את השת"פ בין הרשות המקומית ו"רשות הטבע והגנים" שת"פ שמכוון כוונת לילה לחזיר. לעיתים שומעים את הצרחות של הנפגע/ת, הגורים נפוצים אל מותם (ראינו אותם מתים, הם עדיין לא יודעים לחיות בלי אמא) ומישהו מסמן וי על גיזרה בעייתית בשולי טבעון.

כואב הלב, סתם על החיה וגוריה, ואיש אינו יודע באמת כמה מהם נותרו, אולי עד נובמבר והגשם, שאז הם לא צריכים אותנו בכלל, הם יהיו כה מעטים. אבל לא הכל רע כמו שאיש גרוע שכמוני מנסה לתאר, יש סיפורים יפיפיים בטבעון על יחסי אדם וטבע בעיקר בחודשי הקיץ הקשים .

זוג באמצע החיים, שני ילדים וכלב, ממוצע ישראלי נחמד, זוג החי מעל הערוץ ונוגע בחורש, מעמיד כבר שנה שנייה חבית נמוכה וממלא אותה מים שכל הצמא יבוא וישתה. האמת החזירים מיררו את חייהם, הפכו את הגינה והכלים, שתילים בחוץ, חורבן, לא נעים.

השניים חסמו את חצרם, ניסו לסגור הרמטית, לא עזר, החזירים עלו על הכביש והגיעו והרסו. אפשר כאמור לצלצל למועצה, זו לרטה"ג, והציידים בדרך, שמחים להזדמנות. אלא שהשניים, בעידוד הבת והבן, החליטו אחרת, שוב סגרו את החצר, העמידו את החבית והמים והמתינו לבאות ובעיקר לבאים.

ואלה אכן הגיעו, חזירים, אימהות ואבות, גורים קטנים הקיפו את החבית המלאה במים עבורם, ושתו ורוו . אינני צריך לתאר במפורט את היופי והתענוג של המשפחה הזו העומדת במרפסת אל הנוף, ולרגליה משפחת חזירים מרווה את צמאונה וכן, חוזרת אל מחבואה בחורש, ללא שמץ נזק לגינה.

אז אפשר אחרת גם בטבעון הירוקה. אנשים שאינם מגיבים בזעם "ובירי מהמותן" יכולים להשקיע כה מעט לעומת שפע היופי, האושר והתודות שהטבע יכול ורוצה להשיב. אפשר חצי חבית עם מים, אפשר סתם טפטפת קטנה מיולי לנובמבר (50 ליטר ליום) שם מחוץ לגינה, והטבע בידיכם הטובות.

כמו הזוג הנחמד הזה והילדים והכלב הקטן, שחשבתי לעצמי שהם זכאים להמון, וסתם קיבלו סיפור קטן במקום .

(את הסיפור היפה, והכל כך טבעוני הזה, אפשר לשמוע  "מיד ראשונה", אם תבקשו במערכת)

מאת: בֹּעָז דרומי

תגובות למאמר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *